פתרון לבעיות קשב והתנהגות של ילדים
אילן סלומון-רוקח
הילדים שלנו מבלים מחצית מילדותם בבית הספר.
בואו נהיה כנים: רובם סובלים בבית הספר, במיוחד במהלך השיעורים.
גם מבוגרים שונאים להקשיב ברצף לשיעור שלם.
גם מבוגרים, ברגע שהם לא מבינים משהו, מתנתקים, חולמים, משתעממים, מאבדים סבלנות, מביטים בשעון, מתלחשים, משרבטים, או יוצאים להדליק סיגריה...
הם לא זוכרים על מה דיברו בשיעור. תבדקו בעצמכם!
גם הם שונאים שיעורי בית!
אם למבוגרים קשה ללמוד, לילדים קשה כפליים!
לכן, אם הילד לא הבין משהו, ולא הצליח לעקוב אחר המורה, החומר הופך מיד למשעמם. בשיעור הבא באותו נושא הוא יתקשה להתרכז, יאבד את סבלנותו, ויהיה מתוסכל מהבטלה המתמשכת שנכפתה עליו.
בבית לא יצליח להושיב את עצמו מול שיעורי הבית ה'משעממים'.
וכך,בהדרגה, יתחיל להרגיש מרוחק ולא מעוניין.
בהמשך יגערו בו, כמובן, כאשר, מתוך שעמום, יפריע למהלך השיעור. יענישו אותו כאשר, עקב הקושי, יתעצל להכין את שיעורי בית. מתוך תסכולו וייאושו הוא יריב עם אחרים, יתחצף למורה, יקום באמצע השיעור ויטרוק דלתות. כאשר יוציאו אותו שוב ושוב מן הכיתה, הוא יפסיד עוד חומר, הפער הלימודי שלו יגדל, ומצבו הנפשי רק ילך ויחמיר. מרגע זה הוא מחליט שהוא 'שונא' ללמוד, ומעדיף כל פעילות אחרת.
ואז הפסיכיאטר, ללא שום בדיקה תקפה, יטען שהמוח שלו פגום,
ש"זה גנטי" ו"בלתי ניתן לתיקון", וירשום לו סמים.
הכול התחיל מכך שאותו תלמיד לא הצליח לעקוב אחר המורה בכיתה, לא ידע מה לעשות בקשר לזה, ומצא את עצמו בהדרגה בצד הדרך עם הגדרה פסיכיאטרית.
הפתרון:
שלב ראשון: הפחתת הלחצים והעומס על הילד, כדי שיתאושש ויחזור לעצמו:
• 1. מפסיקים להלחיץ את הילד ולהעניש אותו. ילד הוא לא בובת חוטים. אי אפשר לשנות את דעתו או לגרום לו ללמוד בכפייה או בכוח.
• 2. מתעלמים לחלוטין מכל דבר 'לא טוב' שהוא עושה או דבר שהוא צריך לעשות והוא לא עושה, להוציא, כמובן, מה שמסכן אחרים או את הסביבה.
• 3. מתייחסים אך ורק לדברים שהוא עדיין עושה טוב, ונותנים להם הרבה תשומת לב.
4. עומדים על כך, שגם המורים יעשו כך במקום להעניש ולהשעות אותו (למשל: אם הצליח לשבת ברציפות במשך חצי שעה, לפני שקם ללא רשות, אומרים לו: "כל הכבוד שישבת חצי שעה ברציפות! יש לך שתי דקות בדיוק כדי לעשות סיבוב ולחזור בדיוק בזמן"! אם הוא מגיע לאחר יותר משתי דקות מתעלמים מהאיחור הזה).
שלב שני: טיפול בלמידה עלובה-לא מחכים לבית הספר!
לפני שנפנה להוראה מתקנת, עיצוב התנהגות או הדרכה להורים, בואו נבדוק משהו:
האם אתם מבינים, שילד לא יכול לעבור בהצלחה את בית הספר, אם אינו יודע מה לעשות, כאשר הוא לא מצליח לעקוב אחר המורה בכיתה?
האם ילדכם דואג להשלים בעצמו חומר לימוד שהפסיד, או שלא?
הוא הרי יודע לאכול לבד, האם הוא יודע ללמוד לבד?
בית הספר של היום לא מלמד את התלמידים כיצד ללמוד לבד! זוהי עובדה!!
ספק אם מערכת החינוך הממשלתית שלנו זוכרת בכלל שזהו תפקידה.
גם ההורים לא מבינים את חשיבות העניין, ומתלוננים כאשר אין מי שילמד את ילדם המתקשה. מדוע סטודנטים נשברים ונוטלים ריטלין? הם התרגלו ש"מסבירים" להם את חומר הלימוד! הם יודעים היטב כיצד לנהוג ברכב, אבל הם בהחלט לא יודעים ללמוד!
האם חשבתם שהילד שונא ללמוד כי קשה לו ללמוד? וקשה לו, כי הוא לא יודע כיצד? הניסיון מראה שאם מלמדים אותו כיצד ללמוד, נעשה לו קל יותר, והוא חוזר לשתף פעולה.
ההורים לא יכולים לחכות שבית הספר ישתנה! הם חייבים לדאוג בעצמם לכך שילדיהם ילמדו כיצד ללמוד!
• 1. ההורים לומדים קורס קצר: 'ללמוד כיצד ללמוד- להורים', המבוסס על ספר בשם זה.
• 2. ההורים עוזרים לכל הילדים לעבור בעצמם דרך חוברת הקורס.
• 3. ההורים מלווים את הילד מדי פעם בשיעורי הבית, עד שהם רואים שהוא מצליח ליישם את הקורס וללמוד לבד, ואף מתגאה שהוא לא צריך עזרה.
במקרה שבעיות התנהגות לא משתפרות בשלב זה, יש צורך בעוד שני שלבי הכשרה לילד וגם להורים:
השלב הבא משפר את התקשורת הגרועה של הילד ושל המבוגרים עם הילד. השלב שאחריו מאמן את ההורים לשליטה מוצלחת בילד ללא ענישה וללא הרמת קול. כל זה עוד בטרם דיברנו כלל על בדיקות גופניות אצל רופא המשפחה, על תזונה ועל תוספי מזון!!!
לפרטים נוספים פנו אלי!
